לרוב הלידה מתחילה במועד הנכון באופן טבעי. אבל לפעמים יש סיבה רפואית להתחיל לידה באופן יזום, תהליך הנקרא השראת לידה או בשפת העם, זירוז. 

הסיבות לזירוז הן רבות ומגוונות ומחולקות לסיבות אמהיות וסיבות עובריות.

דוגמאות לסיבות עובריות

• ניטור עוברי לא תקין (האטות בדופק)
• מיעוט מי שפיר
• ריבוי מי שפיר
• הפחתה בתנועות עובר
• הערכת משקל גבוה לגיל ההריון 
• האטה בגדילה תוך רחמית

דוגמאות לסיבות אמהיות

• פוסט דייט – הריון שהגיע ל 41+3 שבועות ולא החלה לידה. אנחנו יודעים כי השליה מזדקנת והתיפקוד שלה יורד סביב ה 42 שבועות על כן ההמלצה היא לסיים את ההריון בשבועות אלה.
• רעלת הריון 
• סכרת הריון 
• גרד הגיוני
• סימפיזיוליזיס
• ירידת מים ממושכת ללא צירים 
• נשים הנוטלות מדללי דם
• הריונות בסיכון גבוה

אלה הסיבות הנפוצות, ישנן עוד סיבות ובעצם זו יכולה להיות כל סיבה שהרופא/ה רואה בה צורך ביילוד וסיום ההריון. 

במידה ויש סיכון מסוים להריון – לעובר ו/או לאם כאשר הריון הגיע למועד, כלומר בשבועות 38 ואילך, ישקלו מה הסיכון בהמשך ההריון לעומת הסיכון בהשראת לידה. מאחר ובשבועות האלה העובר כבר בשל, ההחלטה כמעט תמיד תהיה השראת לידה. בשבועות המוקדמים יותר ינסו למשוך את ההריון כמה שניתן. 

לפני שאדבר על סוגי זירוז, חשוב לי להגיד שיש זירוזים שהם חד משמעיים וברורים, כלומר חייבים לפי נוהל ליילד במצב המסויים בו האישה נמצאת ויש זירוזים שהם לא כאלה, שהם גבוליים, שאפשר לחכות איתם עוד כמה ימים, שהם בגלל גישה שמרנית יותר של הרופא הממליץ. אין לי ביקורת לרופאים, הם קולגות שלי ואני חיה את מאחורי הקלעים ויודעת שהם רק רוצים את שלום היולדת והתינוק. אך בשנים האחרונות היד על ההדק מאוד קלה והרבה מאוד נשים שלא היו חייבות, עוברות זירוז. 

זה מורכב ולפעמים רק בדיעבד, אחרי הלידה  אנחנו יודעים להגיד שלא היה חייב. 

אני אף פעם לא אומרת כן או לא, אבל תמיד מעודדת לשאול שאלות מושכלות ונשים שמלוות על ידי במהלך ההריון יודעות מה לשאול, אם אני מכירה את הרופא, גם מבררת בעצמי. לפני ביצוע השראת לידה עליך לוודא שיש סיבה רפואית ברורה ומוצדקת.

כשאת בוחרת בתהליך שנכנסת אליו ונכנסת אליו מדעת ולא מפחד ולחץ גם ההחלמה שלו תהיה אחרת, לא משנה כיצד יסתיים. ואת זה אני רואה הרבה בעיבודי לידה אח”כ. 

אז איך מחליטים על סוג הילוד:

הרופא יבדוק אותך וגינאלית על מנת להרגיש את צוואר הרחם. לפי התנאים של צוואר הרחם הרופא יבחר את צורת הזירוז הטובה ביותר. 

מה זה תנאים של צוואר הרחם? 

מושג שתשמעו פה הרבה, אומר: מה הפתיחה? מה המחיקה? ומה המרקם של הצוואר כלומר האם הוא רך או קשה. 

גם גובה ראש העובר נכנס פה למשוואה. ולפי כל אלה מתקבלת ההחלטה. 

סוגי זירוז:

פרוסטוגלנדינים – קבוצה של חומרים ממשפחת ההורמונים המצויים ברקמות שונות בגוף שגם מהם הפיקו תרופה המשמשת לזירוז. באופן טבעי בגוף החומר נמצא בזרע ובמי שפיר (ובעוד איברים שלא קשורים אלינו כרגע). בעת זירוז הפרוסטוגלנדינים ניתנים דרך הנרתיק או דרך הפה. החומר גורם לריכוך צוואר הרחם ולצירים. ומתאים לשלב הראשוני של הזירוז. 

בלון – את הבלון נבחר כאשר אין תנאים בצוואר הרחם. מה שנרא “זירוז מאפס”. כאשר צוואר הרחם סגור וארוך. 

הבלון הוא צינורית רכה מסיליקון המוחדרת לצוואר הרחם. כאשר הצינורית ממוקמת בצוואר הרחם מנפחים אותה בנוזל (מכאן הבלון) וע”י כך היא מפעילה לחץ מכני על צוואר הרחם. הלחץ גורם לפתיחה של הצוואר והבלון נפלט כאשר הפתיחה תהיה  2-3 ס”מ. קורה לרוב לאחר כמה שעות עם הבלון. אפשר לזוז ולעמוד עם הבלון. 

פיטוצין – הצורה הסינטטית של הורמון האוקסיטוצין. הפיטוצין מכווץ את הרחם ועושה צירים. (בבלוג תוכלו למצוא פוסט נפרד על פיטוצין). בהקשר של זירוז,  את הפיטוצין כזירוז מתחילת הדרך ניתן כאשר יש כבר פתיחה ומחיקה מסויימת (בד”כ בלידות חוזרות) וצוואר הרחם לא מתאים לאמצעי זירוז אחרים. או כאשר יש ירידת מים ממושכת ואסור להכניס שום אמצעי זירוז וגינאלים. 

שני אמצעי המוכרים כזירוז, אך בשפה המקצועית נקראים אוגמנטציה, כלומר, תמיכה לתהליך קיים:

סטריפינג – סטריפינג הוא משהו שמאוד מקובל היום. נעשה עי הרופא או המיילדת בעת בדיקה וגינלאית. עיסוי עדין של צוואר הרחם, הכולל הפרדה זהירה של קרומי מי שפיר מהחלק התחתון של הרחם. צריכה להיות פתיחה של 1 ס”מ לפחות על מנת שיהיה ניתן להכניס אצבע. יכול להיות לא נעים ואף כואב ולגרום להפרשה דמית אחכ בגלל גירוי צוואר הרחם. 

בהרבה בתי חולים נהוג להציע לכל אישה המגיעה לביקורת לאחר שבוע 40, משהו שאני פחות מסכימה איתו. אישית מאמינה יותר בלתת לתהליך להתחיל לבד במידה ואין צורך רפואי בהתערבויות. הרבה נשים מכירות, שמעו וקוראות ומבקשות סטריפינג בעצמן. זה יכול לעבוד ויכול לא לעבוד. אי אפשר לדעת מראש. אפשר לחזור על סטריפינג מספר פעמים, כל כמה ימים, אם זהו רצונך. 

  פקיעת קרומים – הכוונה לפקיעה יזומה של שק מי השפיר במידה ומי שפיר טרם פקעו.  בעצם עושים חור בשק ונותנים  למי שפיר לרדת, מה שמפריש מאותו החומר שכבר הכרנו הנקרא פרוסטגלנדין, הגורם לריכוך צוואר הרחם וצירים. 

 פקיעת מים נעשית לרוב כאשר האישה כבר באיזשהו תהליך של זירוז או כבר בלידה ולא כאמצעי זירוז בפני עצמו.

 כאשר רוצים לעזור עוד קצת לתהליך הזירוז, במידה ולידה שהחלה נעצרה או אינה מתקדמת מזה מספר שעות. 

  הפקיעה מבחינתך מרגישה כמו בדיקה וגינאלית.

ועכשיו בואו נדבר על התהליך.

לאחר החלטה על סוג הזירוז, את תעלי לחדר לידה או למחלקת טרום לידה, בכל בית חולים זה עובד קצת אחרת. 

תתקבלי ע”י מיילדת ורופא ותתחילי לקבל את סוג הזירוז עליו הוחלט. 

מילת המפתח בזירוז הוא סבלנות!!! 

תהליך הזירוז הוא מתאגר יותר בגלל שיש פרק זמן ארוך יותר בבי”ח, בתנאים לא טבעיים של היולדת וכל שלבי הלידה הקורים בבי”ח. 

אורך הזירוז תלוי באיזה מספר לידה זאת שלך ומה התנאים של צוואר הרחם. בממוצע, יש להיערך לכך שהזירוז יקח כמה שעות טובות ויכול להגיע ל 24 שעות ויותר בלידה ראשונה, ללא תנאים טובים של צוואר הרחם מה שנקרא “זירוז מאפס”.

אני חושבת שתיאום ציפיות זה הוא חשוב, הוא מכין את האישה לתהליך בצורה אובייקטיבית. היולדת צריכה להבין כי הזירוז הוא לא קסם כמו שנהוג לחשוב ולעיתים, לגוף שלא מוכן ללידה, לוקח זמן רב להכנס ללידה. 

ומקסימום, במקרה שזה לפתע רץ מהר מהרגיל יש הפתעה טובה. 

 זה לא מיד כואב. גם בזירוז, שלבי הלידה נשארים אותם השלבים. והשלב הראשון של הלידה מחולק ללטנטי ואקטיבי. הלטנטי הוא שלב הצירים הארוך יותר והוא לוקח זמן. כלומר, גם בתהליך של זירוז יכולות לעבור כמה שעות טובות עד צירים סדירים וכואבים. בהמשך, לקראת סוף שלב הלטנטי הצירים יהיו כואבים וסדירים יותר.

מה עושים בזמן הזה?

נחלק את פרק הזמן הזה לתקופה שהצירים אינם כואבים או עדיין לא הופיעו כלל ולזמן שכואב. 

באופן כללי, לזירוז יש להתייחס כמה שניתן כמו להתחלה “רגילה”. נכון זה מאתגר. 

 בשלב בו עדיין אין צירים כואבים אין צורך לעשות שום דבר מיוחד. 

 יש לנוח, לשמוע מוזיקה, את יכולה לשבת ולנוע על כדור פיזיו לסרוגין. אם זה לילה, אז לישון. 

 יש מיילדות שממליצות להביא אייפד לראות סדרות, אני פחות אוהבת אבל זאת יכולה להיות אופציה בזירוז ארוך. 

אפשר לראות תמונות ווידאו שלך עם אנשים אהובים ובן/בת הזוג. המטרה של אלה היא להמשיך לעודד ולהפריש אוקסיטוצין גם כאשר כביכול לא מרגיש שקורה משהו. 

ובשורה התחתונה בשלב הלא כואב לאפשר כמה שיותר הפרייה ורוגע לגוף ולמח, לקבל את התהליך וכל הזמן להגיד לעצמך מנטרות חיוביות. בצורה כזאת את מעודדת את הפרשת האוקסיטוצין ועוזרת לגוף להוריד רמות אדרנלין ולהכנס ללידה. יש לך המון כח בדבר הזה. 

בחלק בו הצירים מתגברים ואת מתחילה להרגיש כאב, מתחילים להתשתמש בכלים של התמודדות עם צירים וכאב. 

 נכון , זה מאתגר יותר. את לא בבית, את לא בסביבה הטבעית שלך, את מחוברת למוניטור וכנראה גם לעירוי.

 צוות נכנס ויוצא מהחדר. אבל את מסוגלת לעשות את זה! אל תחשבי על התהליך כולו, תחלקי לך אותו לאבני דרך. לשלבים קצרים שיהיה לך קל יותר להתמודד איתם. תחייה מציר לציר ומרגע לרגע. תתמודדי עם כל ציר כמו בארסנל שיש לך כאן. מציר לציר יהיה לך קל יותר להבין מה עוזר לך להתמודד עם כאב ושם תשארי. את לא חייבת לעשות את כל הרשימה. תתנסי ותראי.  

חומר הזירוז הנכנס לגוף שלך זה לא מספיק, הזירוז אינו קסם.  צריך את העבודה שלך גם, פיזית ורגשית. צריך את הפרשת האוקסיטוצין שלך ובדיוק את כל אותם הדברים עליהם אנחנו מדברים בלידה שהחלה באופן ספונטני. 

זה אומר שאת נושמת, את משנה תנוחות, את שמה טנס, את עושה אווירה בחדר שתומכת בהפרשה של אוקסיטוצין הטבעי שלך ומעודד את הצירים שזה מוזיקה נעימה לך, ריח שנעים לך, שמן תפוז להרחה. 

את מתמודדת עם צירים בכל הדרכים שיש. את והמלווה אומרים מנטרות חיוביות ומעצימות, החזרה עליהם תעזור לך להאמין בגוף שלך ובכך שאת מסוגלת לעבור את הלידה בצורה הזו בה החלה. המנטרות הן אימון למח והן מחליפות שיח שלילי בשיח חיובי. 

ישנה דעה רווחת כי אם כבר זירוז אז יחד עם אפידורל מההתחלה. זו טעות! לא לוקחים אפידורל בשלב מוקדם כל כך.

אישה לא בלידה עם צוואר סגור או צוואר עם פתיחה קטנה מאוד (למשל 1 או 2 ס”מ) שלוקחת אפידורל בעצם עושה שני דברים. 1. מעכבת את הכניסה לשלב האקטיבי של הלידה 2.גורמת לשכיבה מאוד ממושכת במיטה מאחר ואסור לעמוד עם אפידורל ואז כניסת ראש העובר לאגן פחות טובה. 

אחרי הרבה שנים ב”שטח” אני מודעת לכך שיש רצוי ויש מצוי ובגלל כל אותם החסרונות בזירוז שדיברנו עליהם קודם, נשים מקבלות אפידורל לרוב מוקדם מהרגיל ובפתיחות קטנות יחסית. אני מבינה את הקושי אישית ומקצועית אבל גם חשוב לי שתדעו שאפידורל בשלב מאוד מוקדם של הלידה הוא לא דבר טוב והרבה פעמים הוא מסבך את הדברים בהמשך. 

אז תעשי את המקסימום שלך עם התמודדות עם הצירים ותתאמצי לפתיחה גדולה יותר ובשאיפה לשלב אקטיבי לחכות עם האפידורל והכי חשוב אל תגידי “אם כבר זירוז, אז מה זה כבר משנה” כי את זה אני שומעת הרבה בחדר לידה. זה לא כך בכלל. אל תוותרי על הלידה שלך כי הלידה החלה בזירוז. 

עוד מיתוס: כל זירוז נגמר בניתוח קיסרי אז למה להתאמץ בכלל?!  גם כן משפט מהשטח. 

ממש לא נכון. עובדתית וסטטיסטית. רוב הזירוזים מסתיימים בלידות וגינאליות. הרי מספר הניתוחים הקיסריים בישראל עומד על 22-25% מספר הכולל גם ניתוחים מוזמנים מראש, גם את אלה שהחלו בלידה רגילה. 

אני תמיד בעד לנסות לידה גינאלית, כל עוד אין מניעה רפואית.

נקודה חשובה נוספת, יש הבדל גדול בין זירוז בלידה ראשונה לזירוז בלידה חוזרת. 

בלידות חוזרות (שניה ומעלה) צוואר הרחם והאגן/תעלת הלידה זוכרים ומכירים את התהליך. 

כמו גם בלידה שהחלה טבעי, כך גם בזירוז, לרוב התגובה לחומרי הזירוז תהיה טובה יותר ומהירה יותר. 

ונסכם בכך, שאת יכולה לעשות את זה! 

נכון, לידה שמתחילה בזירוז היא לעיתים לידה מאתגרת יות ומורכבת יותר. אבל היא יכולה להיות גם לא. 

תתייחסי אליה כאל לידה רגילה, כי בסוף זה מה שזה. 

תפנימי את העובדות שדיברנו עליהן כאן, תלמדי ותדעי איך מתמודדים עם צירים.

והכי חשוב תאמיני בגוף שלך ובעצמך. את מסוגלת!