ליווי לאחר לידה - משכב לידה

החשיבות הגדולה שלי לליווי משכב לידה
והכמיהה להיות שם עבור היולדת
 נולדה עם חווית משכב הלידה שלי. 

ולמרות שהייתי כבר לא מעט שנים אחות ומיילדת, והבנתי במיילדות, תינוקות, הנקה,
התאוששות וכו' הרבה יותר מהאישה הממוצעת, חוויתי קושי פיזי ורגשי גדול מאוד.  

ילדתי את בני הבכור אריאל, לפני 7 שנים, בלידה קשה וטראומטית, שהסתיימה בואקום וחתך יזום.
עם מיליון סיבוכים שלא אפרט כהתחשבות
ביולדות לפני לידה הקוראות כאן,

אבל באמת, לא היה שלב אחד בלידה הזאת מההתחלה ועד סופה שהתנהל טוב או תקין או פזיולוגי.
ספויילר, הכל נגמר בשלום ושנינו בריאים ושלמים 

יצאתי מהלידה הזאת הכי חלשה,
פצועה, מצולקת (פיזית) שאי פעם הכרתי את עצמי.
חזרתי הביתה עם המוגלובין 7 (וזה עוד אחרי מנות דם),
עם ידיים מחוררות ושטפי דם מרוב דקירות ועירויים,
עם תפרים כואבים כל כך שקשה היה לנשום,
(שלא לדבר על להשתעל, להתעטש או ללכת לשירותים),
עם רגליים בצקתיות, נפוחות וכבדות
ותינוק אחד צווחן ביותר, כי כנראה שגם לו זה לא היה פיקניק. 

הייתי תפקודית ומשימתית, כמו חייל כזה, כי זה האופי שלי.
טיפלתי באריאל במסירות, סיפקתי את כל צרכיו והנקתי אותו הנקה מלאה
(הדבר היחיד שהצלחתי בו בכל המסע הזה והסב לי הרבה נחת) אבל בפנים הייתי מתה, הייתי עצובה,
לא הייתי מאוהבת בשום תינוק ולא הפסקתי לבכות. 

היום אני יודעת שהיה לי דכאון לאחר לידה, אבל בגלל שזה היה דיכאון מאוד פונקציונלי,
כזה שאף אחד לא רואה כי את מתפקדת, הוא פוספס ונשארתי עם החוויה הזאת. 

האחות טיפת חלב שטיפלה בנו עם הילד השני שלי, שכנראה הייתה יותר קפדנית מהאחות עם אריאל
(שני סניפים שונים) אמרה לי את זה כשראתה את "מבחן אדינבורו" שלי במחשב מהלידה הקודמת
(שאלון המאתר נשים בדיכאון לאחר לידה). 

אני חושבת שהתקופה הקריטית נמשכה כשלושה חודשים, אח"כ הייתה הטבה מסוימת.
כל הזמן הזה הרגשתי מאוד רע פיזית ונפשית. כל הזמן הזה עוד כאבו לי התפרים, וכל הזמן הזה עוד בכיתי. 

בסוף מי שבאמת הציל אותי היו אמא שלי ובעלי, דני.
הם תמיד שם, מכילים אותי, תומכים בי, מעודדים והם כל עולמי. 

אבל בלי קשר אליהם, הלוואי והיתה לי שם אשת מקצוע.
הלוואי והיה שירות של מיילדת שידעתי עליו אז
שהייתה באה אלי הביתה ושניה עושה סדר
מסבירה מה לעשות טכנית עם הכאבים שלא עוברים, עם הדימום,
עם הבצקות, בודקת אותי,
מזהה שהמצב הרגשי שלי הוא אולי משהו שדורש התערבות מקצועית ומפנה לאן שצריך,
מדריכה אותי להנקה נכונה וניהול הנקה, כי בדיעבד גם שם היו מלא טעויות.
עושה סדר בכל הנוגע בטיפול בתינוק, רחצה ראשונה,
איך ניתן להקל עליו ומה יכולות להיות הסיבות לאי שקט שלו
מפיגה את כל המיתוסים המבלבלים שקיימים וכל השטויות שספגתי מהאיטרנט, "ואני עוד מיילדת".

לפעמים פגישה אחת/שתיים לאחר לידה זה כל מה שצריך.
לפגישה הזאת, עם מיילדת יש יכולת לפתור
90% מהבעיות ופשוט לעשות סדר,
לתת מענה לכל השאלות וגם לצרכים הפיזיים והרגשיים.
הפגישה הזאת מציידת את האישה בכלים ומידע שמאפשרים לה להרים את הראש מעל המים. 
פגישה אחת עם מיילדת, זה כל מה שהייתי צריכה.

עד היום 7 שנים אחרי כשאני נזכרת ממש, בלי להדחיק אני מתחילה לבכות, דווקא לא מהלידה, אלה מהתקופה שאחרי.