מים מקוניאלים הם מי שפיר עם צואה של העובר. צבעם ירקרק או ירוק כהה.
איך זה קורה?
ממש כמו שחשבתן, העובר מטיל צואה ברחם ומי השפיר הופכים מנקיים (שקופים) למקוניאלים.
הצואה בימים הראשונים של התינוק נקראית מקוניום ועל כן שם המים, מקוניאלים.
למה זה קורה?
במצב נורמלי, העובר אינו מטיל צואה ברחם והעברת הצואה (המקוניום) הראשונה היא ביממה הראשונה לחיים.
העובר משחרר מקוניום בגלל מצוקה עוברית בדרגה כזאת או אחרת. יכול לקרות בהריון עודף (מעל שבוע 40) וגם בסטרס גדול יותר לעובר בשבועות מוקדמים יותר.
בעת הסטרס פי הטבעת של העובר נפתח ויוצאת צואה.
שכיחות מים מקוניאלים היא סביב 10%.
כמו בירידת מים נקיים גם למים מקוניאלים אין חוקים. הם יכולים לרדת לפני שהאישה בלידה (לפני הופעת צירים), הם יכולים לרדת תוך כדי הלידה והם יכולים להפוך למקוניאלים לאחר שהיו נקיים בתחילה.
מה בעצם הבעיה עם מים מקוניאלים?
למים מקוניאלים מתייחסים כאילו העובר במצוקה בדרגה כזאת או אחרת. באיזו דרגה? נדע להגיד לפי המוניטור העוברי.
ולכן מיילדים ישר. כלומר, אם במצב של ירידת מים נקיים ללא צירים אישה מגיעה למיון ומתאשפזת ל 24 שעות על מנת לאפשר לגוף להכנס באופן טבעי ללידה, כאן אין את זה. ואישה המגיעה עם מים מקוניאלים ללא צירים תעבור מיד לזירוז עם פיטוצין בחדר לידה. לעיתים אלה נשים עם פתיחות קטנות או ללא פתיחה כלל ועל כן לידה כזאת מתחילה כאתגר גדול יותר. אך ניתן לצלוח אותו (התמודדות עם צירים בבית).
במידה ומים מקוניאלים ירדו תוך כדי לידה פעילה או היו נקיים והפכו למקוניאלים במהלך הלידה, גם כן היחס ללידה קצת משתנה, והמעקב יהיה קפדני יותר אחר היולדת, המוניטור עוברי וקצב ההתקדמות. לפי אלה נדע איך להמשיך.
במידה ומוניטור עוברי בנוכחות מים מקוניאלים תקין לחלוטין, הלידה יכולה להמשיך כסדרה. אז השחקן הראשי פה הוא העובר וכיצד מרגיש בתוך הרחם. ניהול הלידה והאופן בו תסתיים תלוי מאוד במוניטור העוברי ויחד עם זאת משך הלידה וקצב התקדמות.
בעיה נוספת עם מים מקוניאלים היא שאיפתם לריאות, מה שנקרא בשפה המקצועית אספירציה של מקוניום. זה יכול לקרות כאשר העובר עוד ברחם אבל לרוב קורה לאחר לידה.
לפני שאספר מה זה חשוב לי לציין כי זה לא קורה בכל מקרה של מים מקוניאלים. רוב התינוקות לא שואפים מקוניום ומסתדרים נשימית מצויין לאחר לידה.
ועכשיו נסביר, המקוניום כשלעצמו מאוד סמיך (תוכלו לראות בעצמכם בימים הראשונים לאחר לידה) וכאשר נכנס לדרכי נשימה או לריאות העובר זה גורם לקושי בנשימה, קוצר נשימה, דלקות ריאה ולעיתים התינוק יצטרך העברה והשגחה בפגיה.
הסימן למצוקה נשימתית יהיה קושי בנשימה, כחלון וירידה בסטורציה במידה ומנוטר.
בשביל למנוע שאיפה של מקוניום לריאות, לרוב נקרא לרופא ילדים לחדר לידה עם יציאת התינוק (בכל בית חולים הנוהל לגבי זה קצת אחר, חלק קוראים מראש וחלק רק אם ישנן האטות במוניטור עוברי בשלב הלחיצות) רופא ילדים יבדוק את התינוק ויעשה סאקשיין/שאיבה של דרכי נשימה עליונים: אף, פה, לוע במקרה הצורך, על מנת להוציא את המקוניום בכדי שלא יכנס לריאות ובעצם כך מורידים סיכון לסיבוך של שאיפת מקוניום.
מים מקוניאלים זה משהו שלא תלוי בך. ואין כל כך משהו שאת יכולה לעשות על מנת למנוע את זה.
מה שאת צריכה לדעת זה להבדיל בין מים מקוניאלים לנקיים במידה ויורדים מחוץ לבית חולים. לגבי איך מזהים ירידת מי שפיר מוזמנת לקרוא בפוסט על מי שפיר וירידת מים רק שכאן הצבע של המים יהיה ירקרק או ירוק סמיך, אולי יהיה גוון של חום בתחילה. ודבר חשוב נוסף הוא להגיע לבית חולים כמה שיותר מהר בנוכחות מים מקוניאלים על מנת לבדוק מה שלום העובר ע"י ניטור עוברי ואולטרסאונד.
