נעים מאוד וברוכה הבאה לאתר שלי

גם לי כמו לרוב האחיות יש את סיפור הילדה הקטנה שטיפלה ודאגה לכולם ומדדה לחצי דם וחום לכל בני המשפחה מגיל 4.

מאז ומתמיד ידעתי שבדרך זו או אחרת אטפל באנשים. אבל לא ידעתי להגיד שאני רוצה להיות מיילדת עד לבית ספר לאחיות. ההתאהבות העצומה שלי במיילדות קרתה שם, החל מההרצאות, בכל מילה שספגתי בשקיקה על התהליך הכל כך מיוחד ולא ברור מאליו הזה, דרך השליה שהמרצה הביא לכיתה והייתי הראשונה לזנק עליה ועד ההתנסות כסטודנטית לסיעוד בחדר לידה כששם הבנתי שזה זה! 

הקריירה שלי כאחות החלה בכלל במחלקת אונקולוגית ילדים בבית חולים איכילוב. מחלקה מדהימה וסופר מאתגרת פיזית ונפשית. ילדים מאוד מורכבים. למדתי וחוויתי דברים שכנראה לא הייתי לומדת בשום מקום אחר ועבדתי עם המומחים הגדולים בארץ. לאחר כמה שנים באונקולוגיית ילדים התחלתי ללמוד מיילדות.

קורס מיילדות זו התמחות לאחיות מוסמכות האורכת כשנתיים. 
קורס מיילדות היה הדבר הכי תובעני והכי מדהים שלמדתי אי פעם בחיים שלי. לא חושבת שאי פעם כל כך נהנתי ללמוד בחיי. 
לא היה לי ספק לשניה שזה זה, עם כל הקושי והמיליון שעות תיאוריה וסטאז', מבחנים מעשיים ותיאורטיים ומבחן רישוי מסכם ענק של משרד הבריאות בבנייני האומה בירושלים. חשבתם שזה קל להפוך למיילדת?!

ולבסוף, לפני 10 שנים הגשמתי את חלום חיי והפכתי למיילדת, כל הזמן הזה המשכתי לעבוד באיכילוב, רק שהפעם במקום הרבה יותר שמח, בחדר לידה של "ליס". 
צברתי ניסיון רב, יילדתי אלפי נשים, צברתי עשרות אלפי שעות ב"שטח", התנסיתי בכל סיטואציה שלא תהייה, ניהלתי את חדר לידה בתור אחראית משמרת שזה כמו שאני קוראת לו "מבצע צבאי קטן". 
בחדר לידה יש בידי אחריות ועצמאות עצומה, ובעזרת רמת המיומנויות שלי יכולתי לשאת באחריות הזאת.

לאורך השנים מעבר לידע האקדמי ורישיונות משרד הבריאות, למדתי והכשרתי את עצמי דברים נוספים. עם השנים והניסיון צברתי עוד ועוד כלים שונים וההכשרות בעזרתם אני יכולה לענות לכל צורך רגשי ופיזי של היולדת ובהמשך, התינוק.

חיי בחדר לידה כמיילדת הם מגוונים, פעילים מאוד, מרתקים, מלאים באדרנלין ועשייה, דמעות של אושר והתרגשות. לא יכולתי לדמיין עבודה מעניינת ומספקת יותר. להיות שם עם האישה והזוג באחד הרגעים המיוחדים בחייהם, להיות חלק מהחוויה הזאת, לתמוך, לפקס, לטפל, להסביר ולהרגיע ולהיות סופר דופר מקצועית ובשליטה על הכל ועל כולם.

יחד עם זאת לאורך זמן, משהו היה חסר, וזה אי הכרות עם היולדת לפני הלידה והיעדר הידיעה לשלומה לאחר הלידה. משהו הרגיש לא נכון בלהיפגש לראשונה רק בחדר לידה ,להיפרד מיד אחרי ולרוץ לחדר הבא. הרגשתי שחסר לי הליווי הרציף והפריע לי שאין המשכיות לטיפול שלי.