אני אוהבת לשים דגש על השלב הלטנטי בבית בעיניין של התמודדות עם צירים כי שם הקושי הגדול. שם אתם לבד ללא צוות, ושם אתם צריכים להשאר כמה שיותר זמן ולדעת להתמודד על מנת להגיע לבית חולים בלידה פעילה. אבל כל הדברים שתמצאו בפוסט הזה מדברים על כל ציר, בכל שלב, בכל מקום. כלומר, אותם הכלים שתכירו כאן טובים גם כשהצירים הם בבית חולים.
כשאנחנו מדברים על צירים בבית, אנחנו מדברים על השלב הלטנטי של הלידה.
השלב הלטנטי זה השלב הראשון של הלידה.
בשלב זה צוואר הרחם סגור וארוך. בסוף שלב זה תהיה פתיחה של 4 ס”מ וצוואר הרחם יהיה מחוק. איך הפתיחה תגדל? בעזרת צירים+לחץ ראש העובר על צוואר הרחם.
נעשה תיאום ציפיות: השלב הזה הוא הארוך ביותר בלידה ובייחוד בלידה ראשונה, הוא יכול לקחת 12-24 שעות. יכול להיות גם פחות, מקסימום תופתעי.
לא כל פרק הזמן הארוך הזה יש צירים כואבים וסדירים. התהליך הוא הדרגתי והוא מאפשר הסתגלות פיזית ומנטלית לכאב. השלב מאופיין בהתחלה בצירים קצרים, לא סדירים ולא כואבים וממשיך בצירים ארוכים של כדקה, סדירים (כל פרק זמן קבוע) וכואבים.
אז איך נתמודד? אני אוהבת לעשות רומנטיזציה לשלב הזה, “דייט צירים”. צריך להבין שמי שמנהל את השלב הזה הוא הורמון אוקסיטוצין. אוקסיטוצין הוא הורמון האהבה, הוא הורמון ביישן שאוהב חושך,שקט, ריח נעים, ואנשים שאת אוהבת והוא שונא אדרנלין. אדרנלין מרחיק צירים.
ברגע שמרגישים שהצירים הופכים להיות תכופים יותר, ארוכים יותר, כואבים יותר ואת תרגישי שאת ממש רגישה לגירויים חיצוניים וצריכה להתכנס בתוך עצמך, תתחילו בדייט צירים. אגב, הדייט צירים הוא עם כל מלווה שבחרת, גם אם את יחידנית. כל אישה תעשה את הדייט בצורה שנוחה ונעימה לה עם המלווה שלצידה.
אז מה תעשו: תעמעמו אורות בבית, שימו מוסיקה שאת אוהבת, טלפונים על שקט, תדליקו נרות ופשוט תתמסרי לצירים. בדרך הזאת את מפרישה אוקסיטוצין בצורה המקסימלית. בכל ציר תתמודדי בעזרת הכלים אותם תלמדי בפוסט הזה
מה עושים בזמן ציר?
נקדים ונאמר שכמו שכל אישה תגיב אחרת לציר ולעצמתו כך גם לכל אישה מתאימה התמודדות אחרת בזמן הציר. אחת לא תרצה שיגעו בה וינשמו לידה ואחרת תרצה המון מגע ונוכחות. את לא תדעי מה מתאים לך על שלא תחווי את זה. אז קחי את הכלים האלה ותנסו בהם בעת הצירים עד שתביני מה הכי נכון עבורך.
- נשימות: לנשימה נכונה בזמן צירים יתרונות רבים. הדחף הראשוני שלנו הוא להבהל מהציר והכאב ולהתנשם (נשימות קצרות ומהירות) שזה בדיוק ההפך ממה שרצוי. נשימה נכונה – עמוקה ואיטית משככת כאב, מחמצנת אותך ואת העובר, מרגיעה ומפרישה אנדורפינים (המורפיום הטבעי של הגוף). אישה שלא נושמת נכון מסתחררת במהירות, מודיעה לבעלה שהיא הולכת להתעלף ותוך שניה וחצי הוא לוקח אותה לבית חולים בשלב מאוד מוקדם של הלידה וחבל.
אז איך את עושה את זה נכון, כשמתחיל ציר את עוצמת עיניים או מתרכזת בנקודה מסויימת, שואפת אויר מהאף סופרת עד 4, ואז נושפת את האויר וסופרת עד 6 . מומלץ גם למלווים. את עושה את זה בכל ציר, עם תחילתו ועד סופו.
- תנועה: בעצם בכל שלב שאת בבית כדאי להיות בתנועה. תנועתיות מאפשרת “להבריג” את העובר בצורה הטובה ביותר באגן. ברגע שראש העובר יתבסס וילחץ כמו שצריך על צוואר הרחם, הפתיחה ומחיקה יתקדמו מהר יותר. וכך הלידה תתקדם מהר יותר.
התנוחות המומלצות הן תנוחות זקופות וא-סימטריות (הרמת רגל), סיבובי אגן, ישיבה ותנועה על כדור פיזיו, הישענות על המלווה. מציר לציר את תביני מה התנוחה שהכי טובה ועוזרת לך. מבחינת שכיבה – אפשר לשכב על הצד או על 6 לפרקים, תנוחות מעולות שמאפשרות מנוחה במידה ובא לך לנוח.
- מים/מקלחת: אין מספיק מילים לשבח את המים ואת האפקט שלהם בזמן צירים. רק אגיד שבחדר לידה כשמכניסים אישה למקלחת בעת ההמתנה למרדים, לא מצליחים להוציא אותה משם אפילו כשהוא מגיע. תשתמשי במים בבית! שימי כסא במקלחת ופשוט תשבי. שימי זרם ישיר של מים פושרים על האזורים הכואבים הבטן, גב תחתון. תני למלווה להחזיק את הצינור עבורך, תישעני לאחור ופשוט תרפי. המים גורמים להרפיה ויש להם אפקט משככך כאב.
- עיסוי/מגע: לימדי את בן הזוג או כל מלווה שאיתך בבית ללחוץ על הנקודות הכואבות לך. לרוב זה יהיה ממש למטה בגב התחתון. אפשר גם באזור השכמות. פשוט ללחוץ עם 2 אגודלים או פרק כף היד עם מעט שמן שקדים על הידיים.
יכול להיות שזה לא נעים ויכול להיות שזה ממש יעזור להעביר את הציר, תנסי ותבדקי מה טוב לך.
- טנס: הטנס הוא מכשיר שמאוד עוזר להתמודדות עם כאב בשלבים המוקדמים יותר של הלידה, עד פתיחה של 4-5 ס"מ. בעת השימוש שמים מדבקות על הגב, המדבקות מחוברות למכשיר קטן שאת מחזיקה ביד. בעת ציר לוחצים על המכשיר והוא מזרים פולסים חשמליים עדינים לאזור הכאב. הזרם החשמלי בעצם משבש את אות הכאב ע"י כך שאומר למח "עכשיו יש זרם, לא כאב". הוא מאוד עוזר בשלב הזה של הצירים ואני מאוד ממליצה לשכור אותו.
- דימיון/מדיטציה: אם בשגרה שלך את אחת ששולטת בכלים כמו דימיון מודרך, תירגול מיינדפולנס או כל כלי שאת מכירה שגורם להרפיה, זה הזמן להשתמש בו! אני פחות מאמינה שאישה שלא עושה בדכ את הדברים האלה תתחבר אליהם בזמן ציר אבל אם זהו דפוס קבוע שלך, זכית.
- קול: להרבה נשים עוזר להוציא קול בזמן ציר זה יכול להיות המממממ או שששש או צעקה. את לא חייבת אבל אם מופיע צורך, אל תתאפקי.
- מנטרות: כדאי שתכיני מנטרות מראש, פשוט תכתבי כמה משפטים לעצמך. בזמן ציר את והמלווה תחזרו עליהם שוב ושוב. זה יכול להיות משפטים כמו: אני מסוגלת, אני עושה את זה, אני הולכת לפגוש את התינוק שלי, אני אמא, כל ציר מקדם את הילד שלי אלי, בוא אלי תינוק שלי וכו’. המנטרה עוזרת לנו להעביר את הציר, להסיח מעט את הדעת והיא בעיקר מחליפה את השפה השלילית. הנטייה הטבעית היא לצעוק “ אני לא יכולה יותר”, בא לי למות וכו. תכיני מראש משפטים שיחליפו את השיח השלילי בחיובי, מחזק ומקדם. גם נקישה באצבעות או על חפץ יכולה להיות מנטרה.
בעיקר תקשיבי לגוף שלך, תאמיני בו, תתמסרי לתהליך. תהיה סבלנית ותתני לדברים לקרות בקצב שלהם, חוסר הסבלנות שלנו והצורך לסיים את הלידה מפרישים אדרנלין שכבר אמרנו שאנחנו פחות רוצים בשלבים האלה של הלידה. אל תפחדי, תאבדי שליטה. תזכרי שיש איתך מלווים ואנשים שאת סומכת עליהם. תדברי כל הזמן עם הילד שלך, זה מאוד מחבר אותנו לתהליך וזו תזכורת טובה ומתמדת לסיבה שאנחנו כאן בכאב הזה והכאב הזה שווה הכל, כי עכשיו את הכי קרובה לפגוש את התינוק שלך, משהיית אי פעם.
תתכונני ללידה, תעשי קורס, דעי מה האופציות שלך ואיך היית רוצה שזה יקרה. כמובן שאנחנו שולטות בלידה עד גבול מסוים, אבל זה לא אומר שאת לא צריכה לדעת מה השאיפות והרצונות שלך ואיך היית רוצה ללדת ואיך היית רוצה שהדברים יראו לפני ואחרי.
אני כאן בשבילך לכל שאלה ואשמח להכין אותך ללידה.
